שתלים זיגומטיים

שתלים זיגומטיים תועדו כאלטרנטיבה לשיקום המקסילה האחורית האטרופית עם פרוטוקולי שני השלבים הקלאסיים וההעמסה המיידית. שתלים הזיגומטית למנוע השתלה ואת סינוס להרים נהלים ולכן תורמות טיפול קצר יותר ונוח יותר. אינדיקציות נוספות להשתלות זיגומטיות כוללות מיקום שתל קונבנציונאלי כושל, הגדלת סינוס כושלת או נהלי השתלה, שיקום לאחר כריתות גידולים וטראומה.

במקסילה האחורית האטרופית, באופן כללי, מושם שתל זיגומטי אחד מכל צד של המקסילה, בשילוב עם 2-4 שתלים קונבנציונליים באזור הקדמי.

לגבי מקסילה מוחלטת לחלוטין, כאשר אין אפשרות למקם שתלים קדמיים ניתן להרחיב את הרעיון על ידי הכנסת שני שתלים זיגומטיים נוספים במצב קדמי יותר (Quad zygoma). שתלים זיגומטיים בימינו נטענים באופן מיידי בגשר קבוע.

המלצות קליניות

בפרוטוקול הקלאסי, שתלים זיגומטיים מוחדרים דרך הפסגה האלוואולרית וסינוס מקסילרי הכרוך בעצם הזיגומטית לעיגון (איור 1). לצורך הדמיה של מיקום השתל הנכון יש גישה לסינוס מקסילרי. הכנת גישה לסינוס מקסילרי מבוצעת בהיבט אחורי לרוחב בתנוחת השתל המאוחר והממברנה שניידריאנית מוגבהת לכיוון קדמי. השתל מוצב לאחר מכן ונמצא בחלק הפנימי של דופן הסינוס, לרוב ללא ניקוב קרום (איור 2).

לחלופין תוארה גישת המיקום של extrasinus על מנת להפחית את שכיחות סיבוכי הסינוסים ולשפר את מיקום השתל ואת מיקום פרופיל ההופעה בצורה יותר קרמית.

בשל מרחק הקידוח הארוך לעצם הזיגומטית וכדי להגן על מבנים אנטומיים סמוכים קריטיים, מיקום שתלים זיגומטיים דורש הכשרה כירורגית וניסיון רב ותכנון אבחוני קפדני. כדי לקבל סקירה נאותה על המבנים האנטומיים, תכנון תלת-ממדי פרורגני עם סריקות CT או CBCT הוא חובה.

פרוטוקול המקדחה מיושם על מנת להשיג מומנט להכנסת שתל בין 35-45 ננומטר בכל צפיפות העצמות לצורך יציבות ראשונית אופטימלית בפרוטוקולי התפקוד המיידי. מומלץ להשתמש בצעדים מקדחים אופציונליים כמו מקדחות שלב פיתול למקרה שמומנט ההכנסה יעלה על 45 Ncm.

זהירות: לעולם אל תחרוג ממומנט ההחדרה של 45 Ncm. התמתחות יתר עלולה להוביל לפגיעה בשתל ושבר או נמק בעצם.

פרוגנוזה

מחקרים פרוספקטיביים ארוכי טווח עם גישות הדו-שלב והטעינה המיידית מתעדים שיעורי הצלחה גבוהים עם סיבוכים מינימליים בלבד. שיעור ההישרדות המצטבר של שתלי זיגומה הוא 96% לאחר 12 שנים.

סיבוכים

הסיבוך השכיח ביותר הקשור להשתלות זיגומטיות הוא סינוסיטיס. אבחון הערכה הניתוח הניתוח המתאים והערכה של הסינוס, כמו גם שימוש בגישה הכירורגית החוץ-סינוס והעמסה מיידית של השתלים נראה שמפחית או אף מבטל את הסיבוך הזה.

סיבוכים נוספים שדווחו במהלך השתלת שתלי זיגומה ואחריה כוללים paresthesia עצבי תוך רחמי, פיסטולה אורוזינוסלית וניקוב המסלול.